השגחה כללית – עיגולים
ההשגחה הכללית מטפלת בדאגה ליישום חוקי הטבע ולתנאים לקיום חיים בעולם. ההשגחה הכללית דואגת לכך שהשמש תזרח בכל יום ותשקע עם ערב, היא דואגת לשים גבול לימים ולאוקיאנוסים שלא יציפו את היבשה, היא דואגת לגשם שירד בזמנו, לדבורים שייצרו דבש, לעשב שיהיה ערב לחך הבהמות. ההשגחה הכללית היא למעשה ההשגחה הפרטית של כל הפרטים בטבע ושל כל היקום כולו.
בקבלה נקראת ההשגחה הכללית עיגולים.
השלב הראשון לאחר שעלה ברצונו הפשוט של הבורא לברוא עולמות, צמצם את אורו האינסופי בצורת עיגול על מנת לתת מקום לכל הנבראים להתהוות. לתוך העיגול הריק מאור שברא שנקרא "חלל" החדיר אורות עגולים במשורה שהתפשטו בו כמו אדוות מים המתפשטים במעיין או אגם כשזורקים לתוכו חלוק נחל. עיגולי האור מילאו את מקום החלל כגלדי בצלים עיגול בתוך עיגול מהחיצוני ביותר הגובל באינסוף ונקרא אור הכתר לפנימי מכולם שנקרא אור המלכות. הקשר בין העיגולים רופף ואין השפעות ביניהם בדומה לנגר המייצר שולחן אבל לא מתעניין מי קנה אותו וממילא השולחן ימשיך להתקיים גם בלעדיו.
העיגולים מייצגים בעולמנו את הטבע שבו קיים סדר וחוקיות שאינם משתנים מהבחירות שעושה האדם בחייו. עירוב גזי חמצן ומימן ימשיכו ליצור מים גם אם בני האדם יהיו צדיקים וגם אם יהיו רשעים גמורים.
השגחה פרטית – יושר (קו)
ההשגחה הפרטית מטפלת ברמת הפרט, ברמת האדם הבודד. היא מתעניינת במעשיו, במחשבותיו ובבחירותיו. ההשגחה הפרטית מלווה כל אדם במהלך חייו, נותנת לו רמזים וסימנים לשיפור דרכיו על מנת לתקן את הראוי לתיקון. ההשגחה הפרטית בונה לאדם אירועים שבהם יתנסה ושבאמצעותם יתעלה ויתקדם בנתיבות חייו (הגשמיים, הרגשיים והרוחניים). המקורות ביהדות גדושים בהתייחסות להשגחה פרטית ולהשפעתו על האדם:
"אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו" (תלמוד בבלי, מסכת ברכות).
"אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזים עליו מלמעלה" (תלמוד בבלי, מסכת חולין).
"…דע מה למעלה ממך, עין רואה ואוזן שומעת, וכל מעשיך בספר נכתבים" (מסכת אבות)
בקבלה נקראת ההשגחה הפרטית יושר (קו). כשהחדיר הבורא לחלל הפנוי שברא בצמצום הראשון את אורות העיגולים, יחד איתם נכנס לתוכו גם אור ישר שנקרא קו ושהיה מעין צינור דק שבתוכו זרם אור מוחלש מאור האינסוף שפינה את מקומו ליצירת החלל הפנוי. אור הקו מתחיל בנקודת הממשק שלו עם האינסוף בקצה העליון של החלל העגול ומסתיים בסוף העיגול מלמטה אבל לא בוקע את היקפו. הקו מקשר בין כל העיגולים, נוגע בכולם והוא למעשה הפנימיות שלהם. בקו מתקיימים כל השינויים וההתפתחויות בכל העולמות ובחירות האדם משפיעות על כמות השפע שתזרום בו.
השגחה פרטית אצל דוממים, צומחים וחיות (דצ"ח) ועל מקריות בעולם:
קיימת מחלוקת בין חכמי ישראל הפילוסופים (ובראשם הרמב"ם) למקובלים ולחסידים לגבי הסוגיה של השגחה פרטית גם לדוממים, לצומחים ולבעלי החיים (דצ"ח).
הטוענים שאינה קיימת אצל דצ"ח מבססים את טענותיהם על כך שאין להם את חופש הבחירה כמו אצל בני אדם – שההשגחה הפרטית "אינה אלא באישי בני האדם בלבד" (הרמב"ם, מורה נבוכים).
הטוענים שהיא קיימת גם אצל דצ"ח, אומרים שבכל עת על כל ברייה וברייה ועל כל עלה נידף צריכה להתבצע הערכה מחודשת על תפקידם ותועלתם לקיום העולם (ההחלטה היא כמובן של בורא העולם) ושמאחר וכל הנבראים כולל דצ"ח נועדו לשרת את האדם גם הם צריכים להיות תחת השגחתו הפרטית של הבורא – "שעל אף ש"הרמב"ם דעה אחרת לו בזה, אבל באמת אפילו ציפור לא ניצוד בלתי השגחה מלמעלה" ( מדברי חיים הלברשטאם בפירוש לתורה).
מדרש בראשית רבה תמצת את נושא ההשגחה הפרטית לצומחים באומרו כי "אין לך כל עשב ועשב שאין לו מזל ברקיע שמכה אותו ואומר לו גדל" והתלמוד הבבלי במסכת שבת טיפל בנושא זה בהקשר לבעלי החיים: "יושב הקב"ה וזן את כל העולם כולו, מקרני ראמים ועד ביצי כנים". כך או כך, אחת היא שאין מקרה בעולם, שכל מה שקורה, קורה או מפאת השגחה כללית או בגלל השגחה פרטית ולכן אותיות המילה 'מקרה' מרכיבים גם את המילים ה' רקם, וגם את המילה רק מה'. קצת שעשועי לשון אבל גם בהם טמון שביב של אמת.
דילמת ההשגחה הכללית בלי הפרטית:
קיימת טענה אצל חלק מן הפילוסופים והמינים האומרת שיש בורא לעולם, אך לאחר שהסתיים תהליך הבריאה וסידר לנו את הטבע כמערך של חוקים שבהם נתפקד במהלך חיינו, עזב אותנו לענייניו מבלי להתערב במעשינו בזה העולם. עצם המחשבה שהבורא משגיח על העולם מרחוק, ובודק מדי פעם שבריאתו עדיין מתפקדת מבלי להתעניין בנעשה בו, מה שנקרא השגחה כללית, יכולה לגרום לאדם הממוצע להפוך למיזנתרופ עם חרדת נטישה ותחושת חוסר אמון כפייתי בסובב אותו – כי אם מי שברא אותו ונפח בו נשמת חיים עזבו לאנחות, לא כל שכן אביו ואמו הביולוגיים, משפחתו, חבריו, מכריו ושאר האנושות. דומה הדבר לנגר שבסיום בניית שולחן לאחד מלקוחותיו, נפרד ממנו ונפנה לבניית שולחנות אחרים ללקוחות אחרים. והשולחן שנוצר על ידו, ממשיך להתקיים גם בלעדי קרבתו לנגר שכבר שכח מקיומו (ואם מדובר בנגר מתעניין במיוחד, ישאל לשלום השולחן, ימשוך כתפיו וימשיך הלאה…). ואם הלקוח יתגלה כמנפץ שולחנות סדרתי, הלך על השולחן, והלקוח ישוב לנגר בבקשה להכין לו אחד חדש.
על השגחה פרטית ועל בריאה ויצירה:
ההבדל השורשי בין אותו נגר יוצר שולחנות לבין בורא העולם הנו במונחים שבהם משתמשים לתאר את יצירותיהם – בריאה ויצירה. בריאה היא יצירת יש מאין ואילו יצירה היא יצירת יש מיש. הנגר משתמש בחומרים קיימים על מנת ליצור דבר חדש, ובמקרה דנן, שולחן, ואילו הבורא יוצר עולם משום כלום – מן האפס המוחלט.
ליצירת דבר מן היש אין צורך ליוצר להיות בקשר עם יצירתו, היא תמשיך להתקיים גם שלא בנוכחותו. אין הדברים כך בעת בריאת דבר מה מן האין – אין נברא יכול להמשיך להתקיים בלי נוכחות הבורא. אם נשווה את הבורא למקור אור (כמשל בלבד!) ואותנו כניזונים מאורו השוהים בחדר עם חלון ותריס פתוחים לרווחה, אזי במידה ונגיף את התריס החדר יוחשך כי ניתקנו את האור ממקורו. והנמשל ברור: הבורא שזרק חיים נצחיים בגוף המתכלה שלנו לא עוזב אותנו, אפילו לא לשנייה. זה אנחנו שבחרנו להגיף את התריס (אבל לא לדאוג, מקור האור של הבורא מוצא דרכו אלינו גם בינות לחרכי התריס אם כי בצורה חלשה שלא נראית בעין אנושית – קרני אור שמספקים חיות בלבד אך לא מעבר לכך).
על פי הקבלה, ההשגחה הפרטית על כל נברא, היא ברמה של הנשמה מפה לפה לאורך כל חיי האדם (ובעלי החיים וצמחים ואפילו… דוממים – תלוי את מי שואלים) – האדמו"ר הזקן מסביר בספר התניא, בשער היחוד והאמונה, שתהליך הבריאה אינו תהליך חד פעמי אלא תהליך תמידי, שכל רגע ורגע הבורא בורא את כל הנבראים מחדש יש מאין, כמו שאנו אומרים בתפילה כל יום: "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית".
מסע עץ החיים 