אדם נולד למשפחה מסוימת, הוריו בעלי יכולות חומריות מסוימות ועם אופי מסוים, הוא גר בשכונה מסוימת ויש לו חברים, מכירים ועמיתים מסוימים מתחנותיו בחיים – גן, בית ספר, צבא, עבודה ועוד. האדם נושא אישה מסוימת, נולדים לו ילדים מסוימים ובונה הוא את ביתו באזור מסוים. וכך חייו של אדם מתנהלים מלידתו ועד מותו. וכל מי שנתקל בו, משפיע עליו בצורה זו או אחרת – מי לטובה ומי לרעה, מי יותר ומי פחות, מי לשמחה ומי לעצב.
על מנת לחוות חיים ראויים, יש להפוך את הדבר ה-"מסויים", איפה שניתן כמובן (הורים למשל לא בוחרים…) למשפיע חיובי ומקדם שיהפוך אותנו למשפיעים טובים לא פחות.
החושים כסנסורי השפעה:
האדם בעולם גם משפיע על האחרים וגם מושפע מהם. האדם אינו אי בודד, הוא חלק ממשפחת האדם ומהאחדות הכוללת של הבריאה כולה. חמשת החושים של האדם הם הסנסורים לקבלת ההשפעה מן הסביבה. יש לאמן אותם ולעיתים לאלפם כדי לא לתת להם לגרור אותנו למקומות שלא היינו רוצים להימצא בהם.
כולם מושפעים:
"דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ומעשיו אחר חבריו ונוהג כמנהג אנשי המדינה". (הרמב"ם – הלכות דעות). מדברי חז"ל ניתן ללמוד, שהסביבה יכולה להשפיע גם על הגדול ביותר. בחר היטב עם מי אתה רוצה להימצא ומי החברה הטובה לך כדי שתוכל להתפתח בחיים – "וצריך מאוד להיזהר מחברת בני-אדם שאינם מהוגנים כדי שלא ילמד ממעשיהם, ולהתרחק ממושב לצים. ואמר החכם לבנו: כי יעלה בלבבך להתחבר עם בני-אדם – התחבר עם חכם, כדכתיב: "הולך את חכמים יחכם" (משלי יג, כ) – אורחות צדיקים
ברומא התנהג כמו רומאי – האמנם?
מאז שיצאו בני ישראל ממצרים ונכנסו לארץ כנען עם שבעת העמים ששהו במקום ולאחר מכן בתקופת הגלויות של בבל ופרס ובהמשך עם גלות אלפיים השנה של רומי שבהם התפזרו היהודים בעולם והיו כגרים בין האומות – אילו בני ישראל היו נוהגים על פי שיטה זו של היטמעות וחיקוי הסביבה שבה הם היו, לא היה נשאר שריד ופליט מהעם היהודי.
והעובדה שהסביבה נוהגת אחרת, אף שקיים רצון לחקות אותה, הרי התוצאה עלולה להיות הפוכה – על ידי החיקוי מאבדים את הערך בעיניה, כי סוף סוף, מגמה של היגררות אינה יכולה לעורר כבוד והערכה, לא אצל אחרים ולא אצל האדם עצמו (מדברי הרבי מלובביץ').
אחת הדוגמאות הקשות בהיסטוריה היהודית הייתה דווקא בימים שבהם היהודים נטמעו בהמוניהם באירופה של ראשית המאה העשרים. בגרמניה התברגו היהודים בתפקידי מפתח במוסדות השלטון והגיעו לדרגות בכירות בצבא הרייך, הם התפרנסו ממסחר ומקצועות חופשיים, השתלבו באקדמיה ובחינוך, אימצו את מנהגי המקומיים ואת תרבותם, התחתנו עם נשותיהם וחלקם הפכו להיות גרמנים למופת עד שהגיע היטלר ו"עשה סדר" בעניינים.
מה לעשות, יהודים לא יכולים להיטמע בסביבה לא יהודית שבה הם נמצאים כי הם כמו שמן הצף על פני המים ואין להם את היכולת ברמה המולקולרית להתערבב עם פרודות הגויים. דרך התנהגות זו של בני ישראל לאורך הדורות שמרו על הישרדותם בעוד עמים רבים וגדולים פסו מן העולם.
"אחרי רבים להטות" – האמנם:
האם הרבים צודקים תמיד? האם הליכה עם זרם ההמונים מוביל אותנו תמיד למקומות הנכונים? שוב ניקח את תקופת מלחמת העולם השנייה כדוגמא קיצונית להפרכת האמרה של אחרי רבים להטות. אם מיליונים רבים של גרמנים מוכנים להשמיד כל זכר מהעם היהודי האם להיות חלק מן ההמון זה הדבר הנכון לעשות?
מאחד הספרים החשובים והמשפיעים ביותר בנושא התנהגות הרוצחים בשואה, "אנשים רגילים" של כריסטופר בראונינג, לומדים שאנשים רגילים, או בלשון התקשורת, "נורמטיביים", מסוגלים לבצע פשעים מסמרי שיער נגד האנושות בכלל והיהודים בפרט:
"היה להם קל יותר לירות… אלה שלא ירו הסתכנו בבידוד, דחייה ונידוי – מצב מאוד לא נוח במסגרת יחידה מגובשת כל כך, המוצבת מחוץ לגרמניה בתוך אוכלוסייה עוינת". (אנשים רגילים)
החשיבות של להיות חלק מקבוצה גוברת לפעמים על ערכי המוסר הבסיסיים של האדם. שטיפת מוח נכונה יכולה לעשות את ההבדל – הסטריאוטיפים הגזעניים שהפיץ המשטר הנאצי אפשרו לחיילי הגדוד המילואים 101 של משטרת הסדר "לנתק את היהודים מכלל הקהילה האנושית" ולבצע את המעשים שביצעו.
הסתכלות אחרת בנושא אחרי רבים להטות מגיעה מהתבוננות על ארבעת מרכיבי הטבע – דוממים, צמחים, בעלי חיים ומדברים (בני אדם). קיימים הרבה יותר דוממים מצמחים, יותר צמחים מבעלי חיים ויותר בעלי חיים מבני אדם. האם מזה אפשר להסיק שאחרי רבים להטות? שהצמחים ישאפו להיות דוממים, בעלי החיים לצמחים ובני האדם לבעלי חיים…
מסע עץ החיים 