תזונה

יצר האכילה:

התזונה משפיעה על איכות החיים והיא יכולה לבלבל. התענוג המידי שחווים כשאוכלים בורקס חם או עוגת קצפת נותן את התחושה שזה בדיוק מה שהגוף היה זקוק לו באותו רגע, אבל לאחר שתחושת העונג הרגעית נעלמת (והיא נעלמת יותר מהר מהזמן שלוקח לביס להחליק במורד הגרון) נשארים עם גוף כועס שמציג לראווה את תוצאות העונג הרגעי – "צמיגים" עודפים במותניים וכרס מפוארת בקדמת הגוף, עייפות מתמדת וחוסר חשק לעשות דברים שדורשים תנועה ולא עלינו, מחלות שמתפתחות לאורך השנים.

התחבולה של יצר האכילה הוא בכך שהתופעות הרעות לא מופיעות מידית כמו תחושת העונג הרגעית, אלא קורות לאורך זמן – לאט ובעקביות מעלים במשקל, לחץ הדם ורמת הסוכר עולים, מתחילים להזיע יותר, הנחירות נשמעות בכל השכונה ולכל תנועה מצטרפת אנחה של כבדות.

משמעת עצמית:

לתזונה נכונה ולשינוי הרגלי אכילה נדרשת משמעת עצמית. וכך מסביר ג'ק ניקולסון בסרט "סדנה לעצבים" את הבעיה עם בודהה:

"How does a guy that weighs over 600 pounds have the balls to teach people about self-discipline"

אז כדי שלא נגיע לממדים של בודהה נחשוב פעמיים מה ראוי להכניס לפה ומה כדאי להשאיר בצלחת או בחלון הראווה של המאפייה.

אכילה ושתיה כחומר דלק לגוף – לאכול כדי לחיות ולא לחיות כדי לאכול:

האכילה והשתייה מחיים את האדם ומשמשים לגופו חומר דלק כדי שיוכל לתפקד. האכילה והשתייה לא נועדו לסיפוק תאוות ולשמש כתכלית החיים. האכילה והשתייה הם אמצעים כדי לתת לגוף את היכולת לחיות ולהניע אותו אל יעדי בחירותיו, כמו מכונית המובילה את נוסעיו מנקודה א' לנקודה ב' – המכונית איננה העיקר אלא הנוסעים בתוכו שמובלים ליעד שאליו רוצים להגיע:

"וזה הכלל יהיה לעולם בידך: אל ימלא אדם כל תאוותו מאכילה ושתייה אך יאכל וישתה להעמיד גופו על בוריו, וימשך ידיו מן המותר. ואל יאהב האדם את העולם כדי שיאכל וישתה וייהנה ממנו. וכן אמר אחד מן החכמים: אכל למען אחיה. ואמר הכסיל: אחיה למען אוכל. ועל זה נאמר: "צדיק אכל לשבע נפשו, ובטן רשעים תחסר" (משלי יג, כה). – אורחות צדיקים.

אתה מה שאתה אוכל:

המזון שנכנס לפה נטמע בנו והופך להיות חלק מגופנו. והחומר שממנו אנו עשויים הוא הכלי לנשמה שבתוכנו והחיבור בין החומר לרוח נעשה על ידי הדם הזורם בעורקינו (כי "הדם הוא הנפש" – ספר דברים), כך שמה שאנו אוכלים הופך להיות גם חלק ממהותנו – מה שמשפיע על אופיינו, תכונותינו וסולם הערכים שלנו.

אם למשל נאכל אריות ונמרים נהפוך להיות עם תכונות אופי של בעלי חיים טורפים – נארוב לחלשים שבעדר לפני שנתקוף אותם, נדאג קודם לעצמנו ואת השאריות נותיר לפחות חזקים מאתנו ונסתובב ביער עם חזה נפוח כי מי יכול עלינו…

אכילה כפיצוי:

תאוות האכילה באה ברוב המקרים כפיצוי על חסך רגשי או אחר ולכן לפני שפותחים את המקרר ומחפשים את שאריות עוגת הקרם שניט, נעצור לרגע ונשאל את עצמנו מספר שאלות  – האם אנחנו הולכים להאביס את קיבתנו במזון שירפד את שכבת השומן בגופנו ויעלה פלאים את רמת הסוכר בו בגלל שפוטרנו מעבודתנו או בגלל שנותרנו בגפנו עקב הפרידה מהחברה? האם לנושא הרעב יש קשר לעניין? האם לאחר שנחליט לחסל את העוגה ישיבו אותנו לעבודה ויעלו לנו שכר ואז החברה תרוץ אלינו בזרועות פתוחות עם הינומה מתנפנפת ברוח?

המלצות הרמב"ם לתזונה נכונה – מהלכות דעות:

• לעולם לא יאכל אדם, אלא כשהוא רעב; ולא ישתה, אלא כשהוא צמא. ואל ישהה נקביו (יתאפק מלעשות צרכיו), ואפילו רגע אחד, אלא כל זמן שצריך להשתין או להסך את רגליו, יעמוד מיד.
• לא יאכל אדם עד שתתמלא כרסו, אלא יפחות כמו רביע משֹובעתו (לא לאכול עד שניתק כפתור מחולצתכם…) ולא ישתה מים בתוך המזון, אלא מעט ומזוג ביין; וכשיתחיל המזון להתאכל במעיו, שותה מה שהוא צריך לשתות. ולא ירבה לשתות מים, אפילו כשיתאכל המזון.
• ולא יאכל עד שיבדוק עצמו יפה יפה, שמא יהיה צריך לנקביו.(להתפנות לפני הארוחה). לא יאכל אדם, עד שיהלך קודם אכילה עד שיתחיל גופו לחום, או יעשה מלאכה, או יתייגע ביגע אחר.
• לעולם כשיאכל אדם, יישב במקומו או יטה על שמאל. ולא יהלך ולא ירכוב ולא ייגע ולא יזעזע גופו ולא ייטייל, עד שיתאכל המזון שבמעיו; וכל המיטייל אחר אכילתו או שיגע, הרי זה מביא על עצמו חולאים רעים וקשים.
• כשירצה אדם לאכול בשר עוף ובשר בהמה כאחד, אוכל בתחילה בשר העוף; וכן ביצים ובשר עוף, אוכל בתחילה ביצים; בשר בהמה דקה ובשר בהמה גסה, אוכל בתחילה בשר הדקה: לעולם יקדים אדם דבר הקל, ומאחר הכבד.