הסוף או ההתחלה?
אחיי ורעיי בני הדור האחרון, זמנכם הגיע.
במידה וקוראים אתם מילים אלו, זכיתם להיות בני הדור האחרון, דור רב תהפוכות שאלפי שנים של עבודה קשה מגיעות בתקופתכם לסיומן. אלפי שנים שהפיקדון שניתן לכם, בלא ידיעתכם ושלא מרצונכם באות אל קיצן. בטוחני שחשים אתם שסוף העולם מתקרב, שהרוע הפושה בו כסרטן השולח את זרועותיו הממיתות בכל איבר חפץ חיים, מחריב הוא בגרורותיו כל חלקה טובה שעוד נותרה בו. שהאור הקלוש שעדיין מרצד שוקע אל נצח האפלה – ותקווה מאין תימצא? וגאולה מאין תבוא? ובימים אחרונים אלה יצוצו מספרי בדותות ומגידי כזבים שיובילו אתכם אל עברי פי פחת. דעו לכם כי מעשה שטן הוא זה שנועד לרפות את ידיכם לקראת בואו של המשיח שיוביל אותנו אל עולם חדש ומופלא וטוב מקודמו אלפי מונים.
ומול כל אותם בלפנים המשרבטים הבלים ודברים בטלים מדמיונם הפורה, ניצב אני עם המדריך שנכתב על ידי, זה ששת אלפי שנים, כשליח הנושא את בשורת הקורות אתכם, בני הדור האחרון בקץ העיתים.
ואם תשאלו מי שמני ומאיפה לי? ומי שם קולמוס בידי למשוך בעט דברים אלה? ולמה נדרשים אתם להוגיע את עיניכם בזה? הרי כי זה תפקיד אותו קיבלתי מראשית קיומי על ידי בורא העולמות להוליך אתכם, בני הדור האחרון בדרך הנכונה, אל אחרית הימים.
ואם לאחר קריאת המשפטים האחרונים גירדתם בתימהון בפדחת, פערתם עיני עגל לא מאמינות, הרמתם גבה ספקנית, השמעתם צקצוק שפתיים ופלטתם נחרת בוז של "איזה קשקוש בלבוש", זה אומר שכדאי מאוד שתמשיכו לקרוא כי מדריך זה מיועד בעיקר עבורכם.
הימים שעוד נכונו לכם, אחיי ורעיי בני הדור האחרון, לא יהיו פשוטים (ואני מנסה שלא לספר את כל האמת כבר מן ההתחלה כי קשה היא מנשוא). תכלית הספר שאתם אוחזים בידיכם "מדריך יוסף לבני הדור האחרון", היא להיות לכם בן לוויה לרוחכם השסועה ומשענת לנשמתכם הבוכייה לקראת המסע האחרון בעולם הזה. ספר זה נועד ליצוק ליטראות של כוח ועזוז ברפיון נפשותיכם לקראת השינויים והתמורות שיתרחשו בימיכם בכל הנוגע לחומר ורוח, גוף ונשמה, נס וטבע – תובנות שיקעקעו את תפיסתכם השכלתנית את העולם ושעלולים לגרום לכם, במידה והשגות אלו לא ייקנו בהדרגה, לחולי של גוף ונפש. שוו בדמיונכם את דבריי כאור החמה בזריחתה העולה לאיטה מן האופק, מניחה לאישונים להתרגל לאורה אחר שעות רבות של חשיכה.
לפני שנעשה היכרות רשמית (את שמי כבר הסגרתי בשמו של המדריך), הייתי רוצה לשתף אתכם, אחיי ורעיי, בני הדור האחרון, במקום המצאי ואת הקורות אותי בעודי כותב שורות אחרונות אלו החותמות את ספר המסע המשותף שלנו.
אל מול הר הזיתים ניצב אנוכי יחד עם אלף אלפי אלפים וריבי רבבות צופים שממתינים בדומיה קדושה ליקיצתם של שוכני עפר, לתחייתם של המתים. על גבעה נישאה ניצב המשיח, ינון שמו, ועיניו נשואות אל בית המקדש השלישי שעומד במלוא תפארתו על הר המוריה. מלאכים חגים סביבו, לבנים וטהורים, סוככים עליו כמוך צמרירי העוטף אתרוג מהודר. שלהבות של אש לבנה מיתמרות אל מרום תכול וזך – עמודים צחים של תפילה מרינתם של ישראל. ריח עשן הקטורת שהוכן על ידי כוהנים יודעי מרקחות, נישא על אדוותן של רוחות, מתפשט בכל ירושלים ובעולם כולו – מבשם תבל לקראת קומם של יקירים מן העפר, נותן מזור לאוויר המורעל שפשט בעולם מאז המלחמה הגדולה.
נחשי כל העולם זוחלים במהירות בין כפות רגלינו, נראים כלהוטים להגיע אל אירוע שעיני כל מצפים לו. ציבור ההמונים הצובאים למרגלות הר הזיתים מסיט מטה עיניים סקרניות – פחד לא נשקף מהם. יודעים הם כי אין לחשוש מפניהם, מפני הכשתם, מפני חיבוקם הממית בעודם מלחכים בפעם האחרונה את העפר, מטה לחמם מאז החטא הקדמון. עננות של אבק דק מותירים הם אחר זנבותיהם המתפתלים בחושם אל הגבעה. ינון, ממתין לבואם בגלימת מלכות זהובה שעטה עליו אליהו הנביא. אשת ינון, רות שמה, ניצבת לצדו כאיילת חן, טובת מראה ותואר. תכול עיניה ממיס את שיירי הקליפות שעוד נותרו, מסיר שרידי ספיקות אחרונים מן הלבבות. אוחזים הם ידיים – ממתינים.
אל מול עינינו מתלכדים נחשי כל העולם, מתהווים לאחד. מערבולת גועשת של זוחלי עפר המתגבשת לצורת אדם. מראה פלאי זה מאחז עיני כל, מרומם כל נפש צופיה. על רגליו מתרומם הנחש הקדמוני, השטן. דמותו מעוררת פלצות. קרניו הלבנות חדות כתער, עיניו צהובות ככדורי מוגלה לחים היוצאים מחוריהן, אוזניו הארוכות, המצולקות, נעות לכל עבר, לשונו החצויה משתלשלת עד טבורו כלשון נחש השש להכיש את קרבנו, ניביו חדים כלהבי מאכלת משוננת, זנבו הארוך מתיז ניצוצות של אש ירוקה, כפות ידיו כטופרי נץ שלופים עת חג הוא מעל פגר בהמה וכל גופו זב חומר צמיגי, חומצתי, הניגר ממנו אל האדמה הנשרפת תחת כפות רגליו המרקיבות.
כך נראה בעיניים של בשר ודם מי ששלט בעולם הזה כמעט ששת אלפי שנים. החיזיון המבעית מתחלף במהירות והשטן משתנה לנגד עינינו מהתגלמות הרשע למלאך אדם. קרניו נושרות, זנבו נופל, כך גם ניביו. ידיו מתעדנות, צלקותיו נעלמות, אישוניו הופכים סגול וזקן לבן מעטר את פניו. יצור האופל שהתגשם לנגד עינינו כסיוט הנורא מכל הופך ברגע לזקן חביב שנראה כמי שלא יכול להזיק לזעיר שביצורים. הוא מחייך בשיניים צחורות ממתין לנאום עת יגיע תורו בטקס החלפת השלטון.
אחיי ורעיי, בני הדור האחרון, נושא אני לכם את דבריי האחרונים, מנסה לתאר את המראות הנשגבים שרואות עיניי בשפת בשר ודם. תר אחר המילים הנכונות שיתארו את הבלתי ניתן לתיאור, שימחישו את הבלתי ניתן להמחשה, שימשיגו את הבלתי ניתן להמשגה. חוסו עליי קוראיי החביבים, אין הדבר קל כלל ועיקר – כהצגתו של גוף בעל שלושה ממדים לקהל שכל חייו תוחמו בין קווים של אורך ורוחב.
זה סופו של מעשה שתוכנן בקפידה מן ההתחלה – מבראשית – ותחילתו של אחד חדש, אחר ושונה מקודמו. לאחר שהר הזיתים ייבקע ומתיו ינערו עפר מתכריכיהם יחל עידן קבלת השכר של האלף השביעי – גמול לגוף ולנשמה שעבדו כחמורים למודי משא וסבל את ששת האלפים הראשונים. ועל כל אלה אולי אספר לכם במידה וכך יוחלט גם באלף הממשמש ובא. מבינים אתם, כתב המינוי שקיבלתי עם סיום לימודיי בבית המדרש לנשמות מגביל את חיבורי ל-ו' אלפי שנים בלבד – וכך כתוב בין השאר בכתב המינוי:
".. ובזה מוענקת לך מתת הכתיבה לספר לבני האדם, בשפתם, תחת מוסרות דעתם, את הקורות אותם, מבריאת הזמן ועד לימים שבהם ישבר כוחו של הנחש ויהפוך ליד ימינו של משיח – להוליכם בנתיבות האמת אל אחרית הימים"
ועד שהנחש הקדמוני, הוא השטן, שהתגשם לנגד עינינו יפצה את פיו ויאמר את דבריו האחרונים כשליט הסטרא אחרא – "הצד האחר", אתוודע אליכם, במילים ספורות.
שמי יוסף ובואי לעולם הזה נדחה רבות עד לדור האחרון שיראה פני משיח. עד אז, הייתי נשמה ללא גוף ששכנה בגן הנשמות ולא התגלגלה בזה העולם אף לא פעם אחת. קוראים לזה נשמה חדשה ובואי לעולם חבוש באסורים של איברים וגידים יהיה האות שיבשר על כיליון הרוע וזריחת הטוב.
אבל, לפני הנץ החמה, לפני שקרני השמש הראשונות מפציעות והשחר עולה, רגע לפני, יורדת עלטת צלמוות על העולם, החושך הנורא מכל – לב המאפליה. וכשם שהלילה מנסה עד הרגע האחרון לכסות על העולם מפני האור, כך הרוע מרים את ראשו רגע לפני גירושו, לפני כיליונו.
כנשמה חדשה לא התלכלכתי בגלגולים, עיבורים, גיהינום או חלילה, כף הקלע, ולא חוויתי עד ירידתי הראשונה (שהיא גם האחרונה) לגוף בשר ודם, קלקול או פגם שהכתים זכותה – מה שנקרא נשמה בתולית.
איני יודע מה היה לפני מה – מה הסיבה ומה המסובב – האם נשמתי הצחה היא זו שהובילה להיותי כותב המדריך לדור האחרון או שמא התפקיד שהוטל עליי היה הוא זה ששמר על לובנה. כך או כך שליחותי מקדמת דנא, עם או בלי לבוש גשמי, היא מתנתי לכם, אחיי ורעיי בני הדור האחרון למען תדעו את הנסתר מן העין ומן השכל, את שהיה, את ההווה ומה שיהיה והחשוב מכל – להשפיע על בחירותיכם בימים האחרונים, לשנות את עתידות גורלכם מדרך של ייסורים ודאבון לב לדרך המלך הטוב והמיטיב ולרוממות לב.
ואם תיסכר בינתכם מפני הידיעה, הפכו בו והפכו בו וראו זה פלא – אוצרות נסתרים ימלאו את צקלונכם הרוחני. ועל ספר ההדרכה שאתם אוחזים בידיכם אומר היגדים אחרונים ועצות מועילות שיעזרו לכם לצלוח את המסע המשותף לפני שאחתום אותו בנאום השטן שאמור להתחיל בכל רגע – ואז ניפרד… אולי עד הפעם הבאה.
אמירה ראשונה – אלומת אור בחשיכה: העובדה שאתם אוחזים במדריך זה וקוראים מילים אלו מחבר אתכם, בני הדור האחרון כפיסות אחרונות בפאזל העיתים אל תהליך שנקבע עוד מראשית הימים וסופו מתרחש בזמנכם. המדריך ישמש לכם כאלומת אור שתכוון את בחירותיכם בימים האחרונים שבהם החשיכה מסמאת עיניים ומבליעה בתוכה בורות, מהמורות ותהומות שפוערות לוען להבליע אתכם במדורי שאול תחתונים.
אמירה שניה – לגרש את הספיקות: המדריך שבידיכם משוטט בין עולמות, היכלות ורקיעים שרובם נסתרים מבינת אדם – עשו לעצמכם טובה והניחו בבוידעם את צבר הספיקות שמוחכם עורם בכל פעם שאין הדברים עולים בקנה אחד עם השכל והחושים המוכרים – עם טבע שניתן להסבר – ותנו לעצמכם להלך בלי חשש בין הספיקות ולהאמין כי ייתכנו חושים נוספים על אלו הידועים. הרשו לעצמכם להתרומם מעל המוגדר והתחום, לפרוץ גבולות של נפש, זמן ומקום וכשהמסך יוסר תגלו כי טבע יכול להיות נס כשם שנס יכול להיות טבע.
אמירה שלישית – בזמן הנכון ובמקום הנכון עם הנבראים הנכונים: המדריך לבני הדור האחרון הוא מסע בין זמנים ומקומות שבהם נפגשתי עם נבראים בצלם, חלקם מוחשיים (מה שנקרא בני אדם) וחלקם לא (מה שנקרא ישויות רוחניות). את כולם הכרתי בצמתי חיי כאדם בשר ודם וכנשמה ללא גוף. עם חלקם שוחחתי, אחרים ראיינתי, מכתבי "הצד האחר" (נכיר אותם בהמשך…) ציטטתי ובין לבין חוויתי הרפתקאות שהובילו את העולם כולו אל אחריתו הידועה והלא מוכרחה. זכיתי לקבל מנשמת המשיח יכולות וכישורים שהקלו עליי בביצוע המשימה. למראית עין של מקריות ואגביות, תמיד הייתי במקום הנכון, בזמן הנכון עם הנברא הנכון כדי לספר לכם אחיי ורעיי על האירועים הנכונים והחשובים לכם בני הדור האחרון.
נפסיק כאן כי השטן החל מכחכח בגרונו.
מסע עץ החיים 