ימות המשיח: מענייני תחיית המתים – חלק א'

"ורבים מישני אדמת עפר יקיצו, אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם" (דניאל י"ב, ב')

איך תיתכן תחיית מתים. הרי לאחר שהגוף נמצא בקבר, הוא נרקב ותוך מספר שבועות הופך לגל עצמות. על פי השכל נראה שכל הנושא של תחיית המתים נשמע יותר כלקוח מסרט אימה על זומבים שעולים מן האדמה לכבוש את העולם. האמנם?

הרגל שהופך לטבע

האם שכל אנושי מסוגל להבין שזרע שנשתל באדמה ונרקב לזמן מה, באורח פלא, עם דישון מתאים ומים במינון הנכון, יצמיח גבעול וייטע שורש ואז יהפוך לצמח ריחני או עץ מניב פירות? בוודאי שכן, כי זה קורה באופן טבעי כל הזמן. כך הורגלנו ולכן אנו לא רואים בזה פלא או נס כי אם טבע. ותופעה שאנו מורגלים אליה, מפסיקה לרגש אותנו אחרי מספיק מופעים שגרמו למוחנו לסווגה כתופעת טבע. ואז הפלא הראשוני, הופך להיות חלק מהמושכלות שלנו וכל אירוע שיחרוג ממנה יקרא נס.

אם היינו מורגלים לכך שבני אדם, בדומה לזרעים, תחילה נרקבים ולאחר מכן צומחים מן הקרקע, לא היה קשה לנו להאמין בתחיית מתים. אבל כל עוד אירוע כזה עוד לא התרחש, מוחנו לא מאפשר לקבל אירוע כזה כהגיוני וטבעי. האם יצירת אדם מזרע של גבר המתבשל ברחם האישה תשעה חודשים ויוצא לאויר העולם דרך פתח צר נשמע יותר הגיוני?

מאיפה מגיע האוכל, מן השמים או מן הארץ? תלוי את מי שואלים…

לאחר שבני ישראל נדדו במדבר ארבעים שנה והיו ניזונים מדי יום במן שירד מן השמים, היה דור המדבר משוכנע שאוכל יורד מן השמים. אם היינו מספרים להם שאוכל צומח מן הקרקע היו פוטרים אותנו בהרמת גבה ובגלגול עיניים. אבל לאחר שנכנסו לארץ ישראל יחד עם יהושע בן נון, נצטוו לעבוד את האדמה כדי שתתן מפריה ותזון את העם. מה רבה היתה פליאתם כשביום אחד כל מה שהתרגלו אליו התבטל ומושכלות חדשה נפלה עליהם כרעם ביום בהיר. אוכל יוצא מן הקרקע. במילים אחרות, הנס (שמזון צומח מהאדמה) הפך לטבע אחרי שהטבע הקודם (שמזון יורד מהשמים) נגנז ואם יקרה שוב יקרא נס.

תחיית המתים – נס גדול

תחיית מתים מן העפר קרתה רק פעם אחת בהסטוריה עם בריאת האדם הראשון ולכן תחיית המתים נחשבת כנס עצום שיעניק הבורא לעם ישראל בימות המשיח, ממש לפני הכניסה לאלף השביעי.

"אני מאמין באמונה שלימה שתהיה תחיית המתים בעת שיעלה רצון מאת הבורא יתברך שמו ויתעלה זכרו לעד ולנצח נצחים." (העיקר ה-13 של הרמב"ם).

איך זה בדיוק קורה ומתי זה יקרה וכמה זמן זה יקח?

התשובות חלוקות לגבי חלק מהשאלות, אבל עצם הענין עצמו לא מוטל בספק. קיימות אמנם שיטות שונות בקרב אסכולות של מקובלים אך הנושא עצמו מוסכם פה אחד שתחיית המתים הוא אחד התהליכים המרכזיים שיתרחשו בתקופת קץ הימים, בזמן הגאולה.

עצם הלוז:

לכל אדם קיימת בגוף עצם מיוחדת שאי אפשר לכלותה, לא על ידי כתישה, או שריפה או כל אמצעי אחר של כליה והיא נקראת עצם הלוז. מיקומה המדויק בגוף, לא נקבע חד משמעית, חלק מהמקובלים ממקמים אותה בחלקו העליון של עמוד השדרה (חוליה C7), חלק ממקמים אותה באזור עצם הזנב, וחלק מהמקובלים, בראשות האר"י הקדוש ממקמים אותה במקום הקשר של התפילין (בחלק העליון של העורף). עצם זו מכילה את כל הצופן הגנטי של האדם וממנו, בבוא העת יתרחש התהליך המופלא של צמיחת האדם מן האדמה.

"רבי יוחנן בשם ר"ש בן יהוצדק אמר: אפילו לוז של שדרה, שממנו הקב"ה מציץ את האדם לעתיד לבוא נמחה. אדריאנוס שחיק עצמות שאל את ר' יהושע בן חנניא, אמר לו: מהיכן הקדוש ברוך הוא מציץ את האדם לעתיד לבוא? אמר לו: מלוז של שדרה. אמר לו: מנין אתה יודע? אמר לה: איתיתה לידי ואנא מודע לך – טחנו ברחים ולא נטחן, שרפו באש ולא נשרף, נתנו במים ולא נמחה, נתנו על הסדן והתחיל מכה עליו בפטיש, נחלק הסדן ונבקע הפטיש ולא חסר כלום." (בראשית רבה כ"ח).

להלן פירוש ממילון אבן שושן על עצם הלוז:

עצם הלוז וארוחת מלווה מלכה במוצאי שבת:

עצם זו, לא נהנית מאכילתו של האדם פרט לסעודה אחת במוצאי שבת, ארוחת מלוה מלכה, הארוחה הרביעית של שבת שמזינה את הזרע שממנו תתחיל תחיית המתים.

"הסיבה לכך היא שעצם זו אינה ניזונת משום אכילה, כי אם מסעודת מלוה מלכה. נמצא אם כן, שעצם זו לא השתתפה בהנאה מ"פרי עץ הדעת" החטא שהביא מיתה לעולם, שהרי חטא זה אירע ביום שישי, יום בו נברא אדם הראשון. משום כך עצם זו נשארת קיימת באופן נצחי, שכן לא נקנסה מיתה אלא על האיברים שנהנו מ"פרי עץ הדעת" (הגאון רבי העשיל בספרו חנוכת התורה, ליקוטים, רט)

חלק ראשון מתוך שלושה חלקים