הרב יצחק ממשיך בשיעורו,
כבר דיברנו על ההבדלים המהותיים בין הבורא לברואיו. על ההבדל בין רצון שנובע מחיסרון לבין רצון פשוט שאין בו חיסרון. דיברנו גם על כך שאצל הבורא אין כל תנועה ואנחנו לעומתו נדרשים לכך כדי למלא את רצונותינו.
גם בנושא של התכלית קיים הבדל בין הבורא לביננו. נתחיל מזה שהוא נקרא בין השאר "בלתי בעל תכלית" – מי שאין לו תכלית. וזה מסתדר עם זה שבאינסוף לא יכולה להיות תכלית, כי תכלית מציינת סוף של דבר – ייעוד שהושלם.
אז מה התכלית אתם שואלים? כמו שלמדנו, התכלית היא רק מצד הנבראים אבל במקרה הזה תכלית הנבראים, אף היא תכלית אינסופית או למען הדיוק, סופית השואפת לאינסוף.
(גירוד פדחות בכיתה. הרב יצחק מזהה את תמיהת הנשמות וממשיך בהסברו)
תכלית הנבראים מבחינת הבורא היא הדרך ולא המטרה. מטרה היא מוגדרת וסופית אבל תכלית אינה דומה למטרה. בדרך אל התכלית יכולות להיות מטרות רבות שהשגתן נועדה לשרת את הדרך. דמיינו את עצמכם צועדים אל האופק. אתם רואים אותו וצועדים לכוונו אך לעולם לא תצליחו להגיע אליו. האופק כמשל היא התכלית שאליה אנו שואפים להגיע אך ככל שנתקרב, המרחק בינינו לבינו לא ישתנה, כמו שקורה באינסוף. האם הדוגמא מובנת?
(אחת הנשמות בכיתה שואלת מה מצפה לנו כנבראים באופק כשנגיע אליו בסוף הדרך ואחרת שואלת על ההבדל בין האינסוף לסוף השואף לאינסוף)
נתחיל מהשאלה השנייה. חשבו על אדם בעולם העשייה ששט באוקיינוס ונמצא עם סירתו במרכז הים הגדול. אנו מבינים כמי שרואים את התמונה הגדולה כי האוקיינוס הוא דבר סופי, אבל בעיניי האדם בסירה המביט לכל הכוונים ורואה רק מים הנמשכים עד לאופק, מדובר מבחינתו באוקיינוס שלא נגמר. גם אם יביט אל השמים באמצעים המשוכללים ביותר ויצפה במיליארדי הכוכבים והגלקסיות המקיפים אותו יגיע לאותה מסקנה – שהיקום הוא אינסופי. ואין הדבר כך. כל מה שסביבנו חייב להיות סופי כי הבריאה מתוחמת כפיסה סופית במה שנקרא אינסוף – אמנם ענק ועצום באופן שמוח נברא לא יכול לסובלו, אבל סופי. וכל זה עוד מנקודת מבטו של נברא מעולם העשייה הנחות. על אחת כמה וכמה, כפול ומכופל, ריבי רבבות מונים הדבר בעולמות הגבוהים של היצירה, הבריאה והאצילות שלא לדבר על עולם אדם קדמון.
לגבי השאלה הראשונה, מה מצפה לנו כשנגיע לאופק התשובה לכך פשוטה הרבה יותר – לא יודע. תצרפו את התשובה של "לא יודע" לתשובה "ככה" והנה לכם כלי נוסף לחיזוק האמונה. לא כל דבר צריכים אנו לדעת, מספיק שנדע שמי שברא אותנו יודע את הכול כדי להניח את דעתנו ולתת מרגוע לחששותינו.
"האם כשתתחזק האמונה נוכל לשפר גם את הידיעה כך שלא נהיה לגמרי כסומים באפילה?" (אני שואל)
אבחנה מדויקת יוסף (עונה לי הרב יצחק וזיק של הערכה בעיניו), הידיעה והאמונה קשורים האחד לשני ומזינים האחד את השני. אמונה גורמת להרחבת הדעת שגורמת לחיזוק האמונה שגורמת להרחבת דעת נוספת וחוזר חלילה עד… שיחליט הבורא, די! מתי זה יקרה? אני לא יודע ולמה יחליט לעשות זאת? כי ככה.
(אחת הנשמות מנסה לברר קצת יותר פרטים על מבנה העולמות)
אנחנו מיד מגיעים לזה (אומר הרב וממשיך). כדי לממש את רצונו הפשוט, ברא את כל העולמות הרוחניים הנושקים לאינסוף. עולמות הקשורים האחד בשני כך שתחתית עולם גבוה הופך לראש העולם שתחתיו במין שרשרת ארוכה המתחילה בנקודת המישק עם האינסוף ועד לעולם החומר. ואלו העולמות שנבראו מהאינסוף עד לתחתית עולם העשייה:
- עולם אדם קדמון – הוא העולם הגבוה ביותר שנברא, הנושק לאינסוף. נקרא גם הנשמה של כל העולמות. אין לנו קצה קצהו של מושג על מהות העולם. עליו מדברים בדקי דקויות כדי לא להיכשל בלשוננו – כמו גוף פיזי המנסה להבין את הנשמה הפועלת בתוכו. האור הממלא אותו נקרא אור היחידה.
- עולם האצילות – העולם הנמצא מתחת לעולם אדם קדמון. עולם שכולו טוב, בלי רע. זהו עולם זך של אלוקות טהורה הממצעת בין עולם אדם קדמון לעולמות "הנפרדים", עולמות התיקון – בריאה, יצירה ועשייה. עולם ללא זמן. אחת המטרות שלנו כנבראים "נפרדים" היא לשוב לעולם זה אחרי שנשברו הכלים. האור הממלא אותו נקרא אור החיה.
- עולם הבריאה – ראש לעולמות הנפרדים שבה נעשים התיקונים הנדרשים כדי להגיע אל עולם האצילות. אנחנו, נשמות יקרות, נמצאים בעולם הזה שהרוב בו טוב ומיעוטו רע. עולם שמתחיל את ממד הזמן. האור הממלא אותו הוא אור הנשמה.
- עולם היצירה – עולם המעבר בין עולם הבריאה לעולם העשייה. עולם המידות הרוחניות שמושפעות מעולמות הבריאה והעשייה (כל עולם מושך לכוונו, אם לטוב לעולם הבריאה ואם לרע לעולם העשייה). חציו טוב וחציו רע. האור שממלא אותו הוא אור הרוח (שיכולה לנשוב לכל כיוון).
- עולם העשייה – העולם התחתון ביותר שבו נעשים התיקונים של בני האדם. עולם המעשה והדיבור שמונעים על ידי הנפש המחייה את הגוף. רובו רע ומיעוטו טוב. האור הממלא אותו הוא אור הנפש.
- עולם החומר – הוא עולם הגוף שכולו רע ונשלט על ידי כוחות הרשע והשטן בראשם. אין בו רוחניות כלל והנפש המחייה אותו מעולם העשייה היא זו שממצעת בין הגוף לרוח ולנשמה. כל פעולה בעולם החומר משפיעה על אור הנפש שבו שמשפיעה על אור הרוח עד לאור היחידה וכך גם במסלול ההפוך.
אנו כמובן נפרט בשיעורים הבאים על כל עולם ועולם ועל פרטי הפרטים שמרכיבים אותו. לכל עולם יש "פרצופים", "ספירות" ואורות המחולקים עד אין קץ (או כמו שלמדנו, שואפים לאין קץ…).
כדי שתהיה לנו שפה משותפת להמשך הקורס הייתי צריך להזכיר את העולמות הבונים את כל הבריאה, למרות שברור לי שרב הנסתר כרגע על הגלוי. אבל נשמות יקרות שלי, זו הדרך ללמוד. בהתחלה גורסים את החומר, לאחר מכן הופכים בו, ואז משננים ושוב הופכים בו עד שהדברים מתבהרים ומתיישבים בשכל כפאזל שמתחבר מחתיכות של מידעים ויוצרים תמונה שלמה.
"ומה המטרה של כל העולמות שהזכרת בדרך אל התכלית?" (אני שואל)
לתקן את מה שנשבר.
(מה נשבר? שואלות הנשמות בכיתה והרב יצחק ממתין עד שהרחשים יפסקו. זמנו עומד להסתיים והוא נראה מרוצה מההספק שלו בשיעור ומהעניין שמגלים התלמידים בדבריו)
כל נושא השבירה והתיקון הוא למעשה מהותו של הקורס – השתלשלות העולמות. בשיעורים הבאים נלמד על איך נבראו כל העולמות בצורה מפורטת עד היכן שדעתנו תשיג. חלק מן התהליכים שקרו במהלך השתלשלות העולמות נעשו כי כך רצה הבורא (שוב, רצון פשוט), ולתהליכים אחרים היה היגיון פנימי של סיבה ומסובב – סיבה ותוצאה.
לא נלמד היום על נושא השבירה רק נציין שבמהלך השתלשלות העולמות הייתה שבירה של כלים מלאים באור שגרמו לניצוצות של נשמה לרדת אל עמקי הקליפות. חלק מהניצוצות שבו לעולמות הקדושה כי כך רצה הבורא ואת אלו שנותרו בהן אנו, הנבראים, נדרשים לתקן ולהעלותם חזרה למקומם הראוי. המתקנים הראשיים, עד כמה שזה ישמע מפתיע, נמצאים דווקא בעולמות התחתונים. ולשם נשמות יקרות אתם מיועדים להגיע לאחר ההכשרה. כולנו שותפים במעשה התיקון וזוהי המטרה הראשית שלנו כנבראי כל העולמות – להגיע אל גמר התיקון.
(עלתה בי הברקה) "דווקא לא נשמע מפתיע שהמתקנים הראשיים נמצאים בעולמות התחתונים. אם אני מבין נכון, אלו העולמות הקרובים ביותר למערכת של עולמות הטומאה ששם נמצאות הקליפות. הם היחידים שאולי יכולים לדעת את מה לתקן ואיך להעלות את הניצוצות השבויים מן הקליפות למערכת של הקדושה."
בראבו יוסף! דברי טעם אמרת. ואם נשתמש במושגים שכבר למדנו, הרי כפי שעולם אדם קדמון הוא הממצע בין האינסוף לעולמות שנבראו וכפי שעולם האצילות ממצע בין עולם אדם קדמון לעולמות התיקון (בריאה, יצירה ועשייה), כך עולם החומר, התחתון שבעולמות הקדושה ממצע בין מערכת עולמות זו למערכת עולמות הטומאה. וכדאי שתדעו כי זה לעומת זה עשה הבורא וכל המבנה המשוכלל שהתחלנו היום בלימודו קיים גם בצד האפל של הבריאה – עולמות הטומאה או כפי שנוהגים לכנותן, עולמות הסטרא אחרא – הצד האחר. ודק הוא הגבול בין העולמות והסכנה ליפול לצד האחר, גדלה ככל שעולים גבוה יותר בסולם הרוחני – ראו הוזהרתם.
"האם קיים בית מדרש כמו זה גם בסטרא אחרא?" (שאלתי מסוקרן)
(הרב יצחק מחייך אליי ולא משיב)
לסיום כדאי שתדעו זאת מן ההתחלה שחיי נשמה בגוף פיזי קשים אף יותר משנה בכבשנו של הגיהינום כי חיבור של רוח בחומר הוא כחלחול המים בסלע וההתפרדות ממנו היא כגרירת קוצים מן הצמר. הלימודים בבית המדרש יתנו לכם כלים עיוניים ומעשיים כדי שתוכלו להתמודד עם האתגרים הצפויים לכם בחזית על מנת שתוכלו למלא את שליחותכם בהצלחה.
עלו והצליחו.
מסע עץ החיים 
כתיבת תגובה