אחת הסכנות של טבילה במים עמוקים היא טביעה. וכאשר למאן דהו אין כישורי שחייה, סכנת הטביעה הופכת לממשית. ואז מאן דהו מת. וזכרו הופך לכתם מטושטש במוחם של יקיריו עד שגם הם מתים. וסוף הוא סוף ואין המשכיות. וכשהתולעים מסיימות את ארוחתן, משביעות את רעבונן, כל מה שנותר ממאן דהו ומיקיריו הוא הפרשה חומה של רמש רעבתן.

הישארו במים הרדודים. האריכו את חייכם ונצלו אותם עד תום. ימיכם ספורים כאן על פני האדמה. תנו לתולעים להמתין לבואכם, תנו להן להזיע קצת לפני שיקבלו את מבוקשן. אל תתנו למטיפים לשרוט את מוחכם, הישארו במצב של ציפה, אל תחדרו למקומות עמוקים של תודעתכם, למקומות חשוכים של הבנות קיומיות כאלה או אחרות, כי אין בן אנוש עם תשובות לתהיותיכם.

אלפי שנים שטפו את מוחכם על חיי נצח, דישנו את הכרתכם בחיוניות אמונתכם באלים ובמלאכים, זיבלו לכם את התאים האפורים עם רוחות ונשמות, הטביעו אתכם.

ואז מלחמות מתחילות.

ואתם טובעים בביצת האמונה שבניתם תחתיכם, מאמינים כי אתם חלק מתוכנית אלוהית כוללת שמטרתה השבתכם אל האור הראשוני כאנרגיות מתוקנות ושאתם על פני האדמה כחלק ממבחן התפתחותי.

וזה מה שמכרו לכם, וזה מה שקניתם. ואתם חשים שחופש הבחירה ניטל מכם, ושזמנכם על פני האדמה כבר לא כל כך חשוב, וכוהני הדת משתמשים בכם לאגור כוח, לצבור עוצמה, לכבוש את העולם.

ואז מתחילות מלחמות.

וכסומים באפלה אתם הולכים אחריהם. מאמינים לדבריהם, מאבדים את עצמכם לטובת התשוקה באמונה כי החיים הם יותר ממה שהם נראים…

והם לא.

נלחמתם זה בזה מבלי להבין מדוע. נלחמתם בשם כוהני הדת שמטרותיהם הנלוזות רחוקות מעיניכם. ואתם מתים בגללם, ואתם הורגים בשבילם ואתם ממשיכים להאמין שמותכם יוביל אתכם לגן עדן.

לגן עדן של שוטים, אולי …

ואז הגיעה המלחמה הגדולה. "מלחמת התרבויות" נהגו לכנותה בזמן שהתרחשה. למען האמת היה זה שמה המצועצע של מלחמת דתות כלל עולמית. מלחמה שהקיאה החוצה את רעל האמונה, מלחמה שחשפה לאורה הצורב של השמש את ניצול תומתם של עדרי מאמינים, שבמשך אלפי השנים נשלטו על ידי כוחות השחור על פני האדמה.

ספרי בדיות שהופצו על ידי מיליוני סוכנים למיליארדי אנשים – שטפו את מוחכם.

העדפת הבלתי מובן על פני הברור והמוחלט, המסתורי על פני הגלוי, האפל על פני המואר – שיבש את דעתכם.

הטמעת חוקים ערכיים  ומוסריים שהוכתבו על ידי אנשים בינוניים תחת אצטלת עליונים ביטלה את חופש בחירתכם.

ואתם נלחמים על כבוד אמונתכם שאותה אימצתם בלבבכם רק בגלל סביבת הגידול שלכם (והאם הייתם לוקחים את הצד שכנגד במלחמה אילו סביבת הגידול שלכם הייתה שונה? ולמה זה הופך אתכם? לבובות על חוט?).

ואתם הורגים על מזבח ניגודי עמדות של ספרים פסיאודו קדושים שאינכם מבינים, ואתם הופכים לחיות טרף על שברי ידיעות מהיסטוריה ארוכת שנים שערפל סמיך עוטה את הידיעה של האמת השלמה על מה שקרה.

ואז המלחמה מסתיימת.

ואז אתם מכירים במראה עיניים. ואתם יודעים שתקופת הספירה הישנה הייתה אחיזת עיניים, תרגיל עוקץ ארוך ומתיש של ההיסטוריה על גבי האנושות כולה.

ואתם ערים ומוכנים לפעול.

לנצל את הרגע, לסחוט את זמנכם על פני האדמה עד הטיפה האחרונה.

לספק את תשוקותיכם, להשביע את תאוותיכם, כי מי יודע מה ילד יום.

להביט קדימה ולנוע הלאה מן ההווה אל העתיד – חסל סדר עבר, מה שהיה נקבר אחר כבוד ברגע שלפני.

ולא לעצור את זרימתה של האנושות לעתיד מבטיח יותר של ניצול העולם כפי שהוא, של בחירה חופשית שאיננה נתונה תחת אימת המשטר של "היזהר בדרכך פן נבוא איתך חשבון בעולם הבא", של תשובות פשוטות לכל השאלות המסובכות…

הביטו וראו כמה זה פשוט:

אין גן עדן ואין גיהינום.

אין שדים ואין רוחות.

אין חיים אחרי המוות.

אין אלוהים.

והמוות סופי ומוחלט. והנפש שמרכיבה את הגוף נחה לה בשלום עם התולעים ואתם הופכים לריק.

רואים?

ועכשיו, עולם יקר, שוב לרדודים, צוף ברוגע ובבטחה, עשה את מה שאבותיכם היו רוצים לעשות לו היו בני חורין, אלמלא נכבלו באזיקי האמונה וכושפו על ידי כוהני הדת הידועים לשמצה.