"…וכאשר יתקרב ימות המשיח אפילו תינוקות יהיו עתידים למצוא חכמות נסתרות ובזמן ההוא יתגלה זמן הקץ לכל העולם…" (הזוהר חלק א' דף קיז' ע"א)

וראו זה פלא כמה זמן הייתה גנוזה חכמת הקבלה וכיום מכה שורשים ורבים הפירושים ונגישים גם למי שלא תלמיד חכם…

רבי עקיבא:

"תיפח נפשם של מחשבי קיצין" אמר רבי עקיבא והתכוון לכך שבמידה והידיעה על בוא הגאולה שתסיים את בחינת העולם הזה, תיוודע ברבים, תבוא גם הקץ על בחירת האדם. אם אנו יודעים בוודאות על דבר מה שאמור להתרחש בתאריך מסוים, אנו מתכוננים לקראתו, מסמנים אותו ביומן וממתינים לבואו. וכאשר אותו דבר הוא הדבר בהא הידיעה, נשוב במהרה מחטאינו, נחזור בתשובה שלמה (כדי לצבור זכויות ולצפות לשכר שבצדן), נתפטר מעבודתנו, נקרא תהלים בכל יום ו…נקווה לטוב. מה שבטוח הוא שהבחירה אצל האדם תאבד כמו במקרה שבו ייוודע לאדם תאריך מותו.

אבל לא רק זאת הסיבה שלא לגלות את תאריך הקץ. החשש הוא מה יקרה אם התאריך יגיע והקץ לא יבוא. או אז הבעיה מחמירה אף יותר. האמונה מתחילה להתערער ובמקום לקרב את הגאולה התרחקנו ממנה הרבה הרבה.

הרמב"ן:

הרמב"ן תהה האם האיסור הגורף על חישובי קץ הימים, נוגע רק לדורות מוקדמים ואילו בדורות הקרובים לזמן הגאולה, האיסור מתבטל ואפשר ואפילו נדרש להתעסק בנושא.

"לא ידעתי מה חילוק יש בין הדורות הרחוקים מן הגאולה לדורות הקרובים לגאולה, אך לטעם מציעא ניתן לבאר במקצת מאי שנא בין הדורות הראשונים הרחוקים מן הגאולה לדורות האחרונים הקרובים אל הגאולה."

המשל של המגיד מדובנא ברוח הרמב"ן:

מסופר על אדם שנסע עם בנו לחתונה המתקיימת בעיר רחוקה. אחר שעברו כברת דרך קצרה שאל הבן את אביו: אבא – מתי כבר נגיע לחתונה, ענה לו אביו: בני – הלא ידעת כי החתונה מתקיימת בעיר רחוקה מאוד מעירנו וזה רק עתה יצאנו לדרכינו והנך כבר רוצה לדעת מתי נגיע. כאשר הגיעו סמוך לעיר בה מתקיימת החתונה שאל האבא את העגלון: כמה זמן עוד נותר לנו להגיע אל העיר, כי כבר רצה ללבוש את הבגדים המיועדים לחתונה. כשמוע הבן שאלה זו מאת אביו, מיד שאלו: אבא – והלא קודם אמרת לי שלא צריך לשאול אלא להסיח את הדעת כדי שלא תיקשה הדרך עלינו, ענה לו אביו: בני – קודם היינו עוד רחוקים ולא כדאי היה לחשוב על כך, אבל עכשיו שאנו קרובים צריך לדעת בדיוק אימתי נגיע למחוז חפצנו על מנת שנוכל להכין את עצמינו להיכנס בבגדים המתאימים לחתונה.

והנמשל: אמנם חז"ל אמרו כי צריך להסיח את הדעת, אולם לא אמרו זאת אלא לבני הדורות הראשונים אשר היו רחוקים מן הגאולה, שכן ידעו הם ברוח קודשם כי עוד חזון למועד הגאולה, לפיכך אמרו להסיח את הדעת כדי שלא תכבד הצפיה, לא כן אנו החיים ממש בעיקבתא דמשיחא, שרי לן לברר לחקור ולדרוש אימתי אתי, כי על כן צריכים אנו להכין עצמנו על מנת שנהיה ראויים לביאת גואל צדק. ועדיין צריך עיון בזה ובטעמים הנותרים." (הרמב"ן – ספר הגאולה מאמר רביעי).

בעיתה אחישנה:

 "הַקָּטֹן יִהְיֶה לָאֶלֶף וְהַצָּעִיר לְגוֹי עָצוּם אֲנִי ה' בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה" (ישעיהו ס, כב).

כך מתואר בספר ישעיהו תזמון הגאולה, על ידי אמירת דבר והיפוכו. הגאולה תגיע בזמנה וגם תגיע לפני הזמן. איך הדברים מסתדרים? התשובה בגמרא (סנהדרין צח) לסוגיה היא "זכו – אחישנה; לא זכו – בעתה". כלומר אם יגיע לנו יחישו לנו את הגאולה ואם לא היא תגיע בעתה. אם נלך בדרך התורה והמצוות הגאולה תגיע כהרף עין לפני תום הזמן המוקצב לעולם ובמידה והדרך שבה נלך תהיה שונה אזי נגיע אל הגאולה בזמן שנקבע. זוהי בעצם גם הבחירה שלנו בעולם איך נרצה להגיע אל התכלית: בדרך תורה – אחישנה או בדרך ייסורים – בעיתה.

גם המשיח יגיע בצורה שונה בכל אחד מן המקרים. בעתה יגיע על חמור (מלשון חומר) ובאחישנה על כנפי נשרים. אז איך היינו רוצים שהמשיח יגיע? כמה מהר אנו רוצים להגיע את הגאולה? הכל מסתבר תלוי בנו.

אפשר לתאר את "בעתה אחישנה" גם ככביש מהיר שממנו יוצאים מחלפים והוא מסתיים בקצה המדינה שממנה והלאה עוברים למדינה אחרת. כל אחד מהמחלפים מכונה בנמשל "זמן מסוגל לגאולה" ואם נהג המכונית נוסע על הכביש המהיר מבלי להביט על היציאות האפשריות בדרך, ימשיך עד קצה הכביש ושם יצטרך לתת דין וחשבון למה לא עלה על אחד המחלפים שהיו מביאים אותו אל היעד בלי לבזבז כל כך הרבה דלק וזמן ובלי לשחוק את המכונית.

משיח בפוטנציה:

בכל דור קיים משיח בכוח (בפוטנציאל) ובכל דור יש זמן מסוגל להביא את הגאולה ב"אחישנה" אבל אם לא נשים לב לתמרורים, נמשיך בדרך הארוכה ביותר והשוחקת אל היעד. מצד שני אנו עלולים להתבלבל ולדמיין שמחלף לפנינו, וכשנעלה עליו נגלה שטעינו ואז אנו עלולים לאבד שליטה על הרכב ולהתדרדר לתהום.

טעויות כאלו נעשו לאורך השנים וניסיונות להחיש באופן מלאכותי את הגאולה גרמו לרבים לבלבול ולתהייה האם תגיע אי פעם הגאולה והאם תורת האמת מתחילה לזייף. את המחלפים לאורך הכביש המהיר אנו בעצם בונים תוך כדי נסיעה ורק אם נדע לבנות אותם כמו שצריך, נוכל לאותת ולפנות אליהם ולהגיע לגאולה לפני שהכביש יסתיים.

ישנן תקופות שאם באותה עת יעשו תשובה היא תתקבל ביתר שאת ותבוא הגאולה, והם נקראים "זמני פקודה", אלא שבעוונותינו החמצנו הרבה זמנים כאלו, וכמאמר חז"ל , אלפיים שנים האחרונות הם שנות משיח ובעוונותינו כי רבו יצאו מהם מה שיצאו ועדיין משיח לא בא (מספר אוצרות אחרית הימים חלק א פרק טו)

סימני גאולה:

אמנם אסור לחשב את הקץ ולקבוע ביומן תאריך לגאולה ולבואו של המשיח שמסמל את סיום עידן הגלות (גם הפיזית וגם הרוחנית) אך חכמי הגמרא קבעו לנו סימנים שיתריעו לנו עד כמה אנו קרובים אליה. הסימנים מופיעים פעמיים בגמרא, הן במסכת סוטה (דף מט עמוד ב) והן במסכת סנהדרין (דף צז). סימנים אלו גם נקראים בשם עקבתא דמשיחא:

"בעקבות משיחא חוצפא יסגא ויוקר יאמיר הגפן תתן פריה והיין ביוקר ומלכות תהפך למינות ואין תוכחת בית וועד יהיה לזנות והגליל יחרב והגבלן ישום ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו וחכמות סופרים תסרח ויראי חטא ימאסו והאמת תהא נעדרת נערים פני זקנים ילבינו זקנים יעמדו מפני קטנים בן מנוול אב בת קמה באמה כלה בחמותה אויבי איש אנשי ביתו פני הדור כפני הכלב הבן אינו מתבייש מאביו ועל מה יש לנו להשען על אבינו שבשמים."